הולך אני אל הגבעות,

 

-=בעולמ יוצרנו  בשדה מערכת תרבות אלהינו  אהבת האחד היא המבער לשנאת האחר ואהבת ניגודימ היא חנופה משחיתה    אז בעולמנו המוגבל בחומר ובמרחב נותר לנו רק לבחור נגד מי להטות את רגשותנו לטוב ולרע=-
-=להבדיל  גמ נזיר נכר הבוחר בדרכ הבל הבלימ  היא התעלמות מהיצרימ  קונה לעצמו כוחות רוחנימ   נגד למשל שפלי הזנונימ   אכ לעולמ לא מול ישראל נאמנימ  השולטימ נכונה ביצרימ=-
היה היה

יותר משנימ מעל עשר לבד מהנמלימ והדגימ שאינ בבריכה

זה עצמות הסוס השמינו  או גופו רזה   אככ בסופ הקיצ מרעה דליל אבל כבר הובא לו קש ביד רחבה לתקופת הגשמימ הקרובה   זהו נא כמה נפשות בתמונה  יותר משנימ מעל עשר לבד מהנמלימ והדגימ שאינ בבריכה
-=כל עוד הדתימ יאחזו בחזיונ תעתועימ באשר לשורשי כל פרות מדינת יסראל   גמ החילונימ ילקו בחזיונ תעתועימ באשר לרצונות יכולות ערביי יסראל=-
-=מכנה משותפ בינ אחד לשני  לא ניתנ לבנות רק על חוסר קשר לשלישי=-
-=אשה  על כל יכולותיה הרגשיימ והשכליימ   היא עודה רק כלי  לעזר לגבר  בשדה מלחמת התרבויות אשר הופל בו  להיות כלי להשגת כבוד אמת לשלטונ תרבות יוצרו   וזהו עבד אדני באמת ואשתו עמו בצדקה=-
-=כנ כנ  להשפיל אותה  לדאוג כי תיותר בידכ השליטה ואליכ תשוקתה  כי זה גמ לטובתה   פנ ברוב רגשותיה  תסחפ היא עמ כל שכלה לתעלול ערמומי של נבלה  וממעמד שויונה היא תסחפ גמ אותכ   הלא גמ חיל נמצא לעיתימ לוחמ טוב יותר ממפקדו ובכל זאת נפקד עליו פקודות קשות גמ לתועלתו   ויגנ גמ המפקד על מעמדו  אכ לא בשביל לרדות באשר תחתו   והאשה גמ היא שבעתימ נקל על לבה להיות שפלה תחת בעל לא רשע  כי לא משפילה בכעס או צעקה לדאבונ ליבה  כי אמ בהוכחת שליטה גמ לתועלתה    וערמת הרשעימ מעולמ ידעה זאת  לצוד אליהמ אשה ובעל נסחפ באחריתה  וירוצו שוב ושוב אנשימ אל רשתמ  כאילו אחר דעת יופי נשותמ=-
-=הדרכ אל שלומ אמיתי  רצופה מלחמות קשות=-
-=הצדק הדמוקרטי היה ונותר בכיס של השמאל  וגמ לו יתנוהוא לרגע לידי הימינ זה רק בשביל לא יברחו מתחת חוקת שלטונמ=-
-=נשמת אפה של הדמוקרטיה  זה היאוש מהצדק האנושי  ושביעתה מאיבוד האמונ במשפט האלהי=-
בלי אלהימ  הצדק עלול להיבנות כרגעי נוחת האדמ   מאשר כתועלת הבריאה נצחי
"אימא, אני הולך. הולך אני אל הגבעות, אל תנסי לעצרני/ כבר החלטתי. לא אמשיך לחיות תחת עול הכיבוש/ סובל אני, אימא/ סובל בבית הספר, ולא טוב לי בבית. אל תנסי לעצרני. שם, בגבעות, כך אומרים, חופש יש, אימא. חיים של אמת, חיים של עבודת אלוהים. לא אלוהי הרבנים המסכן, שלך ושל אבא, ושל הישיבה התיכונית/ אלוהים חיים יש. זוכר אני, אימא, את שתיקת הרבנים, אחרי הרצח הנורא (רצח רבין; י"ש)/ כשהיה מפחיד להסתובב עם כיפה ברחוב/ זוכר, לא אשכח ולא אסלח, לא לרבנים כאלה אשמע… אם אני אצטרך אגן על ביתי באגרופים קמוצים, ובגווי הקט, מפני אויב, בן ישראל או בן ערב, כי בן חורין אהיה/ לא אמשיך לסבול בשקט את עול הכיבוש החילוני, כמוך וכמו אבא".[8]
חפשתי את הכותב ואיננו  שאלתי עליו ולא נמצא

מקומו ידוע ושמו מוכר  אכ איה עמו עמו לעמוד איתנ נגד כל תרבות עמ נכר

יששכר יוספ  בנ אליהו   גבעת יש שכר ליוספ  שכמ
ביכלתכ להשיב לשילוח שבועי זה   זה נשלח לא אוטומטית  כי אמ מדמ נפשי באמת     אמ ברצונכ להוסר מכתובות התפוצה  שנה את רצונכ מיד כי זה די חסר הצדקה    אחד מכולמ  קשה פנימ בקש הסרה מלפני כחודש ולא נמצא לזאת הצדקה   אבל אולי די למשפט העז הזה בסופ הכתיבה

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

Heads up! You are attempting to upload an invalid image. If saved, this image will not display with your comment.