הספור הוא על נער סורר ומורה יליד שתיקתכמ תושבי אלון מורה

 

-=זעקת התבגרות בנער  מורה על סתירה פנימית בחינוכ ההורימ 

 אולי אפ על כי לא תעבו מספיק דרכי אישימ מנוגדימ=-

הספור הוא על נער סורר ומורה  יליד שתיקתכמ תושבי אלון מורה  איננו שומע  כי בכל יומ את דעתו משנה ובכלזאת את מלא ערפו הוא מקשה  וממש כציונ התורה הוא זולל וסובא  ככ סביב כל נזיד אי זה תבשיל  אמ לא יכבלוהו בחזקה בידוע תשאב אל בטנו חצי תכולה גמ אמ מסבימ סביב שמונה  ובעזות מצח פני נערותו  גמ כאשר הוא מתארח אצל זרימ איננו בוש מדישונו ואראהו לפני כחצי שנה ללא בושה סוגר מקרר של מארח ומפטיר לעברו בצחוק נבלותו מה קרה חזרנו לתקופת הצנע האאא   ואזדעק במבט שותק וחרד לעברו למענ יאזנ במעט את עזותו   והיומ צר לי  אולי מבלעדי כנ  היה המארח מכיר יותר את עומק נבלותו וחודל מתמוכ בו עוד לארחו ימימ רבימ להוות לו בסיס יציאה יציב לרוע מעללו

-=אינ אלהימ בישראל היומ  אבד כל צדק מנ הארצ 

 וימירו רדיפת צדק  בחסד עיור  ויאפס מליבמ באמת כל הקרבת יראה למענ הרתעת רשעה=-

ובכנ מילדותו אני מכיר אותו  עת היה צועק מהאמבתיה אל אמו שוב ושוב  אינ קצ רצונות ותותש ותרתונ לעברו  ותכנע היא לבכינותו ואביו התעלמ מהקשותו

וגמ לא נשכח עד היומ מזכרונ כולמ אינ קצ מופרעות שוטטותו וריקנותו בכל גיל גדילתו

ויתפס גונב חציר מטוב לב לדשנ את סוסו  ויחצפ בעיני מאד  מהירות קלות תגובת חרטתו  כאילו צער תפיסתו בינ רגע זהוא מיד כפרתו על הפשע   וינבל בעני ולא השכלתי לעכלו אז  

 ומגדל תמימות טהר לבבי חישבתי ללמדו מעט ולהקדיש מעצמי  ובכל עת נפלו עלי קבלתיו וגמ אמ בחצות לילה לא דחיתיו וישנ אצלי לא אחת ויאכל אכול ושבוע מהמעט אשר בחקי ופעמימ רבות בישלתי למענו מאשר היה לי  ובפיו הוא היה מודה בכנות שבאפ גבעה ואפ מארח מעולמ לא מתיחס אליו כלככ אישי ומתחשב בכלככ אורכ רוח כמו אח אוהב למרות כל המעמסה שהוא ידע תמיד יש על ראשי  בעבודה ובמחשבה  ושיחות עומק אל תוכ הלילה הייתי מנסה ללמדו לטובתו  ולא אחת דברתי ללבו כמעט בתחנונימ -ימח שימו- כמה חשוב להיות ארכ אפימ וברוב המקרימ לנצור כוחו ורוגזו 

כי ידעתיו ולא נעלמ ממני רוע מעללי הקוצימ אשר בישבנו עת היותו מתנדב עוכר בגבעת עלי עינ טרמ החרבותה גמ הרבה בגללו כי חמומ מוח היה וכמו חמור בועט בסביבתו  מעודד התקלויות שוא עמ ערבימ וגמ על כל רכבי בילוש וביטכון מנסה לזרוק אבנימ

ואתבע ממנו בפעמ העשירית כבר בזעפ רגיזה כי גבעתי היא איננה גבעתו ואסור לו לתעב ככ בחרונ אפ כל אורח שלא נראה קצת לרוחו  ויעז פניו שוב ושוב  גמ כאשר שוחחתי עמ מבקרימ  להפטיר לעברי גלויות  עזוב אותמ המ סתמ המ אטומימ ויחשבוהו שמ כחצי בעלימ ויסוגו נעלבימ

והיה בראתי כל זאת כי למרות נבלותו בז הוא בכלל  לכל מילימ ודבורימ  אז תבעתי ממנו בכל תוקפ לבל יעז פניו שוב אל גבעתי וגמ את השמנ אשר מסק איתי ונוספ עליו משלי  הרצתי אחריו אל מארחו ובקשתיו כי יבהיר לו לבלתי נסותו עוד  כבעבר אינ קצ ליצור איתי קשר מעודפ מושחתותו   אינ לי כעת כח שלטוני לרסנ נבלותו  אכ לפחות תבעתי בכל פה את ריחוק נכחותו   ואז עוד הוא עזב בזעפ פנימ ברוב חרופימ וגידופימ ואפילו לא חסכ באיומימ   טרמ יתעקל מזוני בקרבו וכבר פיו יורק קללתו

 

ואמצא לנכונ להוכיח במעט עוז את עומק תועבתו  וזה אשר שלחתי לו לישר דרכו בתבונה ולעצור נבלותו ברגיזה מדודה

"  ואבחר בסופ להכנס בכ במקומ להתעלמ ממכ  כי עמ כל הכעס והבוז אשר בליבי עליכ  זה באמת ובאמונה  אז זה יכל פעמ  להועיל לכ

בגלל פלוצימ כמכה  אני עוד מעודד את השבכ היהודי שעוד לא הגיע הזמנ להתפרק מנשקו 

  עצוב שהשרפת קוצימ של השנה שעברה  לא שרפה את הקוצימ שבישבנ שלכ   כי אז להבותיה היו כפולות ומכופלות ואולי היית -מתפנטשר- סופ סופ  מלהטכ העיור

הידע שלכ שוה לזבללל

מושפל עז פנימ חסר כבוד שכמכה

אינ לכ בושה לצעוק שוב ושוב על מי שמארח אותכ   ואפילו להכות בחזקה  ראיתי כאילו בצחוק   אולי פעמ אחת נשיב לכ איזה אגרופ מחצ  ונשבית אותכ באיזה מכה קטנה   הלא אתה כמו עכבר מאיימ על הצל של עצמו  ומעורר דיחוי על סביבתו

 עמ כל השחצ העלוב שלכ  תחת מלכות אמת היה מפיל אותכ השופט למלכות ארבעימ

 ואתה עוד אומר לי שהחמש דקות עבודה שלכ שוימ יותר מחמש שעות התנדבות של אחרימ   כי.. אתה חיל של ארצ ישראל   אתה רק מטמא אותה בנבלותכ הערומה

-=כי לא מנ המדע הצדקות  ולא מהשפלות ענוה=-

ואתה בטח יודע  רק לחרפ ולגדפ  כי דברי טעמ אינ לכ ממש בראש המריר שלכ

כי הפעמ הרגזתני הלילה יותר מדי  לנסות לעקוצ אותי בטענות שוא ובמחשבות כזב 

  כי אנכי  ארכ אפימ  אכ לא אל מול ילדונ בואש  המוצי צאתו  שוב ושוב  ומצפה שכולמ ינקו אחריו   ומשחק כאילו הוא הנקי שכולמ מלכלכימ לו

ולכנ אני תובע ממכ לא להתקרב אלי באפ דרכ  עד אשר ברבות השנימ תשנה מהותית את חוסר הכבוד שלכ  ואת הבוז המובנה שלכ  לכל אחד שמשנה פסיק מהרגלי המחשבה העלובימ שלכ

גועל שברירי

לא מעט ידידימ אמרו לי שהמ מופתעימ שהצלחת להרגזני  שוב ושוב  כי אני מוכר להמ כאדמ למוד צער שיודע להכיל לא מעט  וממש לא ממהר להתפרצ

אבל אני לא ראה חכמה בהכלת ניגוד כה אכזרי ורע  בינ ילדותיות ראשכ הקטנ ומחשבתכ הצרה  ובינ הנשאות שחצ לבבכ

 או שתמצא סיבה מוצקה להתגאות או שתכיר בשפלותכ

 אבל בעודכ מתגאה משפלות ריקנותכ  ועוד מתנשא ומקניט ערכ גדולימ וטובימ ממכ  זה רק נראה זהב חלול ומקוממ 

 וגוש חרה משתוממ

ואני יודע  מגו ליבי שהקנטת אותי  כי טענת לעברי שמדיבורימ לא נבנימ דברימ  וכעבור שעה בזת לי שכל הידע והנסיונ שלי הוא רק בתחומ הבניה  .. ואז עברת לאדמ דכאני  חסר פשר  פליט חרדי  מאוס מילדותו  מבולבל וחסר עקביות בדעותיו  אולי אפילו ריקני   דברימ אשר ברובמ נכונימ לגביכ  ,,

וגמ אמ אני בזתי לכ  על פחזות ריקנותכ    זה בצדק  ולטובתכ היכיתיכ בשבט מוסר עקבי וניכונתי אז לדונ איתכ   אבל אתה נכנס מהר מאד להתקפיות ילדותית ועוד מתרברב שאתה עומד מאחורי הטענות שלכ וכל רגע ממיר ומוסיפ ומחליפ אותמ   ולרגע הייתי ניכונ לשפוט לעומקמ  למענ לא תאחז בהבלי שקר ולו תימצא באמת נקודת חולשה בדרכי אנכי אודה מקרב לב ואשתנה    

   אבל מהר מאד נודע לי כי אתה שב להיות כבעבר  ילד מקניט בחוסר טעמ  ועוד מצפה שאעביר לכ   ובצאתכ לדרכ  עוד צועק כמו אפרוח מאימ  ומעורר דיחוי

אנשימ כמכה הופלו תחת מלכות אמת למלכות שלושימ  ונבנו מחדש  שבר אחר שבר  להיות אנשי אמת  " 

אפס  כי  י ע נ

"גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב."

 

ומאז שוב ושוב עוד חרפני וגדפני ליד כל צבור אשר פגשני תחת כל הטובה אשר מילדותו עשיתי לו  ויזעק לאמר כי כופר אני וכי במעמקי בור מימ מקומי ואויב העמ בכלל הנני

ואתרגז נגד זנותו בפינה רועשת ואלחש לאזננו אז ברדת הקבוצה הגדולה ביומ השישי אל נחל תרצה ואאימו באמירה מחושבה שלרגע לא יחשוב לו כאילו חרבי היא לתצוגה בלבד  זוהי חרבי הקדושה אשר עמדי תמיד היתה אשר בידוע חרות על לב נושאה כי -=המלחמה הממשית בימנו היא בפה ולא בחרב  והיא יותר על לבבות העמ מאשר על קרקע אדמה   אז גמ הלוחמימ המ שומרי האמונימ ולא ממש לובשי המדימ=-   ובחלופ כשעה לא נצר פיו שוב ושוב לבזותני בדברי שקר  וכעת סופ הטיול המסובכ הזה  ואבא אני אל בית מארחו כי היה דר אצל קל דעת כמותו אכ גדול חסד בגלל אשתו   כי גרוש התגרשו הורי הנער לא מעט בגלל איבתו לאביו וגלי התפרצויות על אמו מטביעתו  ואגביהה חרבי לעברמ שניהמ ברפיונ מבטמ ואומר כי כאילו קרוב הייתי לפגעו מגודל רשעות הצקתו  וכל זאת אחרי שיחה ארוכה עמ מארחו כי אסור לו לתת יד תומכת לעומק עורמתו וימאנ להבינ וינעל ליבו במערומי שקר עדינ  ויפשע שבעתימ על כל זאת מארחו בהריחי האמינו כאילו באמת יכולתי אני לפגוע באורחו בלא תועלת מציאותית מהשחתת נפשו  אבל דרשתי כי יבדלו מנו ויתעבוהו לבעבור רסנ בערותו   ולא שעה אלי מקוטנ היבטו  ואטפתה אנכי לקבל בהחמצה קלה את תגובתו   והיה כלכתי והנה עידוד נבלה באזני  לאמר לא יעיז הלז לפגוע בשערה מראשךך כי בפגעו בכ ינשלוהו מאדמתו ויחריבו גמ כליל את כל עמלו  ואנצור את הדבר בעצב ליבי

 לאמר הרצוח וגנוב ונאופ וקבול תמיכה אשר כזו להתארח אצל אישס מבטחון הישוב  ולרפדו בתחושה כאילו הוא יכל להציקני עוד ושוב ושוב וידי כבולות מאיומ  ואתנ אל ליבי ברעה את הדבר הזה ולא אשכח כי עמל נעורי מאוימ בלי הצדקה מאנשיס קטני אמונה 

 

-=והנה צצ לו מצב שלטוני אשר ידי הצדיק כבולות מרדופ צדק תחתו

כי הלא גמ לו יפליאו בו מכות רצח 

 למה זה לו להתלוננ ואולי יסגרו התיק מחוסר עומק כנות אומצ ראיתי

או מנבלות טענת חוסר ענינ ציבורי  -כאילו לא כל טובת העמ נגזרת מרדיפת צדק סוחפת בקרבו-  

ואויה אוי אוי לו אמ יתלוננ כי מאד אולי יתלבשו מערכות השלטונ הדורסני לרצוח לאיש המכה תקופה איומה בחימ ולהקפיאו בכלאו עד רקבון ימימ רבימ  

והצדיק  אינ חפצ בליבו לרמוס בנ אדמ לאבדונ לאבדונ  רק בגלל פגיעה קלה אפ קשה בנפשו    כי לא משולח רסנ יצר נקמתו  כי כולו תחת חשיבת קדושתו

או אז הנה נא כעת בחוסר אונימ של רבימ נרדפימ צדיקימ  השמט תשמט כל הצדקת יסוד קרקע משלטונות באושימ=-

חי אדני אלהי אלהי ישראל אל קנא  לא אחת ולא שתימ כי עד כמהה  וכמה פעמימ היכוני בחיי מכות רצח חסרות הצדקה ונקמת צדקי כמו לנחושתימ כבולה עקב שלטון דורסני נתמכ בידי חברה מסורסה

קשה עורפ וקצר אפ  אפס כי רק תיעוב ודיחוי יעזורו לדכא במעט את פרי באושנו פנ ירד על ראשנו חרונ אפ  על אפס אפס רגימתו  אז לפחות ריחוק סוררותו

וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא.   וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ. 

והנער הזה  מלחמת מות שמו  ובלעז  שלום חיים המר לבושת משפחתו

אפס כי מימי לא חזיתי ובזכור מנערותי ועד היומ הזה נער פוחז אשר כמוהו דומה כל ככ לבנ סורר ומורה

ונפתלי בנ שושן הוא מארח לנבלותו

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

Heads up! You are attempting to upload an invalid image. If saved, this image will not display with your comment.